מדוע הנושא הזה נוגע לי כל כך?

בזמן מסויים בחיי לא יכולתי להמשיך להתפתח בתור יצור אנושי אלא אם הייתי מתאהבת או מולידה ילדים.

וכך קרה – התאהבתי והולדתי ילדים.

כבר לא היה די בטיפול ובלימודים כדי לגרום לי להתפתח בחיפושי אחר הבנת מסתרי היקום. היה עלי לצלול לרמה עמוקה יותר בניסוי הזה שהוא חיי. באותו זמן המשכתי לנסות להבין את עצמי כבת, הנוסעת בתוך הרחם של אמה, לאחר שנוצרתי על ידי הגבר הזה והאשה הזו – הורי. אמי נשאה אותי בבטנה, ובנוסף לכך גם נשאה את האבל על אובדן כל יקיריה והיותה יתומה בעולם.

כמטפלת של מבוגרים, התחלתי לחפש יותר ויותר את ההיסטוריה של הפרט בגוף, באופן ההתארגנות הגופנית שלו. כיצד להבין ביטויים עכשויים של קשיים מסוימים של אנשים אותם אני מלווה בטיפול, בלי לקחת בחשבון את דבריהם של פסיכולוגים העוסקים בתקופה שלפני הלידה, וזאת מנקודת המבט של החיים בתוך הרחם? באיזה שלב משלבי היווצרות הגוף ניתן לדבר על חוויה, רגישות וזכרון פרימיטיבי? הגישה המתבססת על העובר בדרך להבנת ההתארגנות הפיזית והנפשית היא השורש הבסיסי של הביוסינתיזה, ומהווה בסיס והשראה לעבודתי.

 

תהליך ההיווצרות – מסע מופלא

 

כדי ליצור גוף אנושי, על התאים קודם כל להשתחרר ממרקמי ההורים, כדי שיוכלו לזרום בחופשיות. אירועים אלא מהווים התפוצצות ושיא, ולא נותר לנו אלא להתפעם לנוכח תהליך ההיווצרות העצמית אשר מתחולל.

הזרע והביצית, נקודות מיקרוסקופיות בפלסמה, שלכל אחד מהם סיפור משל עצמו, מתחילים לנוע האחד לכיוונו של השני. הביצית שטה בתעלת הביציות, מובלת ע”י גלים פריסטאלטיים וע”י טיפוף ריסי החצוצרה. ארבע מאות זרעים שוחים נגד הזרם.

הנהר הרירי אשר מוביל את להקת הזרעים המופלאה מזין אותם וגם כנראה פותח את תאבונם ומושך אותם לעבר הביצית. הזרע הראשון שיוצר מגע עם קרום הביצית גורם לתגובה מצידה. נראה שהקרום יוצר מעין קונוס ומתרכך באופן שמאפשר את חדירת הזרע אל הנוזל הפנימי של התא. מיד לאחר מעבר הזרע הופך הקרום לבלתי חדיר לכל יתר הזרעים המוסיפים להתנגש בו. הביצית מופרית ממשיכה במסעה דרך תעלת הביצים. לאחר שלושים שעות היא תבצע את החלוקה הראשונה לשני תאים. לאחר שש או שבע חלוקות ההתקבצות התאית בת השבוע מתפרצת לעבר קיר האנדומטר (דופן הרחם) ושם היא משתילה את עצמה.

ההשתלה דומה לנחיתה על הירח. רונלד לאנג הירבה להדגיש את חשיבות המעבר הזה, בהרצאה אשר נקראת “החיים שלפני הלידה”. הוא טוען שההשתלה שקולה לאימוץ, ושהגוף התאי המושתל רגיש למידת הקבלה של הרחם. לפי לאנג, מיתוסים, אגדות, סיפורים, פנטזיות, עשויים לשאת השתקפויות חזקות של חוויותנו הרחמית. ייתכן שהמיתולוגיה מהווה מפתח לחוויה זאת. המיתוס על אותו גיבור שבשלב מוקדם בחייו מוכנס לסירה ונעזב בנהר עד שימצא לעצמו מקום מתאים, שקול כנגד המסע בחצוצרה.

 אם הרחם מורגש כבלתי מקבל, עלולים מאוחר יותר, חלומות בלהות על השתלה בחולות נודדים, להטיל צל על המחשבות. אם הרחם מקבל, אז הגוש התאי מניח את שורשיו בקרקע פוריה. במטפורות של לאנג, קיר הרחם הוא הקרקע: העובר הראשוני הוא הזרע, שערות הקוריון הן השורשים הראשונים, הטבור המתפתח הוא הגזע והעובר עצמו הוא הפרי. לפי לאנג, הלידה היא היפוכה של ההשתלה, והקבלה שלה אנו זוכים בעולם שלאחר הלידה יוצרת בנו הדהוד לאימוץ הראשוני ע”י העולם הקדם-לידתי.

רוב  האנשים חווים את הזכרון המודע הראשון בסביבות גיל שנתיים. הפסיכואנליזה מעולם לא חדרה לתקופה הקודמת לגיל זה, מאחר שהכלי העיקרי שלה הוא השפה. הילד בן השנתיים כבר חווה 34 חודשי חוויה גופנית, מתוכם עשרה חודשים בתוך הרחם. האם ייתכן הדבר שתקופה עשירה וראשונית כל כך, כאשר האורגניזם גדל במהירות הגדולה ביותר, לא משאירה סימנים? 

 בדרכי תרפיה שונות: היפנוזה, הצעקה הראשונית, תרפיה רייכינית, תרפיה באמצעות LSD, מתעורר באנשים הרצון לזכור ולחוות מחדש חוויות שהתרחשו בתקופה שלפני המלה ואפילו לפני הלידה. דפוסי גירוי להנאה ואי-הנאה נשמרים בדרך כלשהי בזכרון, וניתן לשחזרם. אם כך ניתן לומר שתהליך זה גם שותף לעיצוב והכוונת האורגניזם. כך, אנו לא חייבים להגביל את הזכרון בתחום המוח. אורגניזמים ללא מרקמים מוחיים וללא מערכת עצבים גם הם חווים חוויות. הם רגישים, מגיבים ומשפיעים על הסביבה. אפילו לתאים אינדווידואליים ישנה כנראה מערכת פרימיטיבית לזכרון עברם האורגני.

 

זרמי רגשות החיים בתוך הרחם.

לפי דייויד בואדלה, יוצר הביוסינתיזה, קיימים שלושה זרמי רגשות בחיים הרחמיים, הקשורים לשלוש שכבות התפתחות: אקטודרם (שכבה תאית חיצונית של הגסטרולה), מזודרם (שכבת ביניים של העובר, בין האקטודרם לאנדודרם), והאנדודרם (שכבת תאים פנימית, הקשורה במעי הפרימיטיבי של העובר).

 

1. רגש עור-עובר

 פרנסיס מוט, תאורטיקן שהתרכז בלימוד המעבר מהחיים ברחם אל העולם החיצון, טוען כי רגשות מיניים מסויימים נוצרים על פני העובר על ידי תנועת הפלומה במגע עם נוזלי הרחם. שערות רכות אלו מופיעות בחודש הרביעי לחיי העובר ובדרך כלל נעלמים עוד לפני הלידה. התנועות העובריות מתחילות בדרך כלל בחודש החמישי. הגוף העוברי מתנועע במשך שלושה או ארבעה חודשים במימי האמניון (מי השפיר), כאשר פלומתו נעה בתנועות גליות מדקה לדקה, קדימה ואחורנית.

תחושה זו מהווה בסיס לרגישות המבוגר לכל מהלומה מצד העולם החיצון, לא רק על פני העור, אלא גם על איברי החושים הקשורים לאקטודרם, בעיקר העיניים והאוזניים. רגישות יתר של אנשים  מסויימים לאור או לצלילים עשויה לנבוע מקשיים במגע העור העוברי. כדוגמא לרגישות לצלילים הייתי רוצה לציין דיווח של פציינט:

“צליל המטאטא בפעולה מוכר לי, מענג ומרגיע. זהו צליל שתמיד שמעתי בילדות ושאני שומע עד היום כאשר אני מבקר אצל אימי, שמאד אוהבת לטאטא את ביתה ולשמור עליו תמיד נקי”.

 

2. רגש קינסטטי

 באמצע ההריון מתחילה האם לחוש בתנועות חזקות יותר של העובר בתוך רחמה – המכונות “בעיטות התינוק”. תנועות השחיה הפרימיטיביות הן פרוטוטיפים של התנועות שעומד הוא לעשות בחייו לאחר הלידה, כאשר ילמד להתנגד לכוח המשיכה. אותן בעיטות הן הבסיס הביולוגי לאגרסיביות (מלטינית – aggredi, aggressius – תנועה קדימה), המבוססת על גיוס השרירים בתחושה קינסטטית חיובית ומהנה; תנועות מתוחות ומכווצות טעונות תחושות קינסטטיות שליליות ומכאיבות. לתנועות הספונטניות קואורדינציה הזורמת באופן טבעי.

 תנועות השחייה של העובר, בעיטות התינוק, הנאת הילד הרץ והקופץ, תנועותיו המתואמות של אתלט מבוגר, כל אלה מציגים דרגה גבוהה של רגש קינסטטי. מקורות הקשיים הכרוכים בריקוד, במשחק כדורגל, בהנעת האגן, ייתכן שנעוצים בתחום הרגש הקינסטטי.

 

3. רגש טבורי

 הזרם השלישי של תחושות פנים-רחמיות עובר מהשיליה דרך חבל הטבור ועד מרכז הגוף של העובר. אם האם נהנית מהריונה ומרגישה מאושרת, רגש הנעימות שלה מועבר אל הילד.

התחושה הטבורית החיובית מתבטאת כהרגשת נעימות וחיוניות, חום נעים במרכז הגוף. התחושה הטבורית השלילית מתבטאת בהרגשת אי נעימות, חרדה, יאוש ואי-נוחות; זוהי תחושה של הרעלת מקור החיים.

בלידה כאשר נחתך חבל הטבור, נותרת התחושה הטבורית כזכרון גופני היכול להשפיע על איכות התחושה וחלוקת האנרגיה בחלל הבטן. האופן שבו הילד מעכל את המזון קשור אל האופן שבו הוא מעכל את הרגשות. גרדה בויסן, יוצרת הפסיכולוגיה הביו-דינמית, מציינת את הקשר הזה בתאוריה על ה”פסיכו-פריסטלזיס”. זרם התחושה בחלל הבטן גם מכוון על ידי צורת הנשימה שלנו ופעילות הסרעפת.

 

לסיכום

 

 

כדי להגיע להבנה שמעבר להבנה האינטלקטואלית של הנושאים שהוצגו במאמר זה, אני מזמינה את הקורא להתנסות של חשיבה ומחקר עצמי, תוך כדי נסיון להשתמש בפנטזיה ובדמיון.

אני מציעה שתכנס למקום שקט בו תוכל לשבת ולהגיש רגוע ורפוי. ההתנסות הזאת יעילה יותר כאשר היא מלווה במוסיקה רכה ובמראות של וידאו או שקופיות של תהליך ההיווצרות על שלביו השונים.

לאחר שהתעוררו רגשותיך, נסה לחשוב על השאלות הבאות:

–               “כיצד אני מדמיין את הקשר בין הורי ברגע ההיווצרות שלי”?

–               “איך היה ההריון שלי”?

–               איך קיבלו אותי ברגע לידתי”?

 

תן לשאלות אלה להדהד בתוכך זמן מה ושים לב לרגשותיך; ראה כיצד התנסות זאת יכולה לגרום לך ליצור מגע עם הרעיונות שההוצגו במאמר זה.

 שאלות נוספות:

–               “מתי היתה התחלתי? מתי יהיה סופי”?

–               “מה אני”?

–               “האם באתי מאיזשהו מקום”?

–               “האם אלך לאיזשהו מקום”?

שאלות אלה עשויות לפתוח שאלות אחרות – זהו תהליך חשיבה הדומה לתהליך שאנו חווים בחיינו המסתוריים…

 

Bibliography

Boadella, D., Incarnation: Life in the womb, in Embryology and  Therapy, collected papers from Energy and Character,Dorset, 1984

Grof, S., Realms of the Human Unconscious, Viking Press, 1975.

Laing, R. D., Facts of Life.

Lake, F., Clinical Theology,London, 1966.

Mott, F., Bio-Synthesis,Philadelphia, 1948.

Read more article