מלכודות משאבים והסוד שבגוף

לא נוח לי?

כאשר משהו לא נוח, מאד לא נוח, אנחנו מחפשים לזה את הפתרון המהיר ביותר. מחפשים לשנות את המצב כך שיהיה נוח ונעים או לכל הפחות שלא יהיה קשה. אי נוחות גופנית היא דוגמא טובה לכך, למשל כאשר רגל מונחת על רגל לאורך זמן רב ונוצר כאב או נימול. מיד עם הופעת הכאב נחפש לשנות את תנוחת הרגליים על מנת להחזיר לעצמנו את החוויה הנעימה או לכל הפחות על מנת לסלק את אי הנוחות מהחוויה שלנו. 

דבר דומה קורה גם בעולמנו הפנימי. אי נוחות פנימית כמו דאגות, חרדות, כעסים, בדידות, כאב גופני טורדני ולא מוסבר, מתח סביב מערכות יחסים, קשיים בחיי המין, תחושת תקיעות ועוד, דוחפים אותנו לחפש שינוי שיחזיר את השקט למערכת, ואם לא שקט אז לפחות שלא נרגיש את אי הנוחות הפנימית הזו יותר.

חוויה של קושי, אי נוחות או מצוקה משמעותיים הם מנוע רב עוצמה של שינוי. הם אלה הדוחפים אותנו לעשות מעשה. אחת האפשרויות העומדות בפנינו היא לפנות לאדם אחר על מנת לקבל עזרה. 

לסוגי הבעיות השונות מהם אנשים סובלים ניתנו שמות והגדרות וכן נעשו מאמצים כנים לאורך מאות שנים על מנת להבין את מקורן וסיבות התהוותן. גם תיאוריות ודרכי טיפול שונות נוצרו בחוכמה וביצירתיות מופלאה וזאת על מנת להביא מזור ונחמה.

סיפור קטן על תשומת לב: 

כאשר אנחנו שמים לב לדבר מה, הוא מתעצם, מקבל חיים ואף משתנה. זוהי פעולת גומלין בין שניים – בין נותן תשומת הלב ובין זה שמקבל אותה. עצם הפניית תשומת הלב למשהו או מישהו, מכניסה אותו לתוך עולמנו לתוך החוויה שלנו ונותן לו משמעות עבורנו.

יתכן שהדבר היה שם תמיד, אבל כאשר שמים אליו לב משהו משתנה. למשל, להפנות את תשומת הלב לאדם אהוב, או לשים לב שאדם מסוים משמעותי בחיינו. דוגמא מוחשית נוספת: קח/י רגע ושים לב לנשימה שלך ברגע זה. היא היית שם גם קודם, היא תמיד שם, אבל משהו קורה לנשימה וגם לתחושה שלנו מייד ברגע שמים אותה במרכז תשומת הלב.

אסתר פרנקל, אחת הדמויות המרכזיות בתהליך ההכשרה שלי כמטפל, אהבה לספר את הסיפור הבא על תשומת לב:

“באחד הימים בזמן שבא לחצות את הנהר הבחין תשומת לב בגוש בוץ. הוא לקח את הבוץ ונתן לו צורה. במקרה יופיטר עבר במקום ותשומת לב ביקש ממנו שישים נשמה ביצירה הזו. יופיטר נענה לבקשתו של תשומת לב ונתן לה חיים. כאשר תשומת לב ראה את יצירתו חיה הוא רצה לתת לה שם. יופיטר לא הסכים שתשומת לב ייתן את השם כי הוא רצה שהיצור יקרא על שמו.

בעודם מתווכחים הגיעה אלת האדמה ורצתה שהיצור יקרא על שמה כיוון שממנה הוא עשוי. כך נכנסו שלושתם לויכוח ללא מוצא ולכן הזמינו את סטורן שיכריע בסוגיה.

סטורן אמר: יופיטר נתן את הרוח spirit ליצור, והוא גם יקבל את הרוח בחזרה במות היצור. האדמה נתנה לו את גופו והיא תקבל אותו בחזרה. אבל תשומת לב הוא שיצר את השינוי ולכן היצור יהיה תחת השגחתו כל עוד היצור חי. והשם שניתן ליצור הוא homos שמשמעותו אדם או אדמה דשנה.”

עוד על תשומת הלב ארחיב בהמשך.

איכות חייו של אדם הסובל מבעיה רצינית נפגעת באופן משמעותי ביותר. הבעיה ממנה הוא סובל שואבת את כוחות החיים, את כוחות הנפש, היא מעסיקה אותו ולא נותנת מנוח עד אשר ימצא לה פתרון. כל תשומת הלב מופנית או נשאבת אל הבעיה, והאדם מוצא עצמו כלוא בתוך מצוקתו, בתוך המבוך הפנימי שבתוכו.

מה עושה המטפל כאשר אדם זה יפנה אליו בבקשה לעזרה?

איך אני יכול לעזור לך?:

מטופל נכנס לקליניקה וחולק עם המטפל את סיבת הגעתו. המטפל שואל את עצמו: מה מביא את האדם הזה לכאן? ממה הוא סובל? מה הן המקורות לבעיה שלו? וכיצד אני יכול לעזור לו לפתור את הבעיה הזו?

המטפל הכשיר את עצמו במשך שנים רבות על מנת לתת מענה הולם לשאלות אלה. הוא למד לאפיין ולאבחן סוגים שונים של קלקולים וקשיים פנימיים. הוא חקר את הסיבות להיווצרותם ואת מקורותיהם ההתפתחותיים הסביבתיים או הפיזיים. הוא למד לקרוא להם בשם המקובל לפי הזרם בו התמחה והתנסה באסטרטגיות טיפול שנמצאו היעילות ביותר.

המטופל וגם המטפל ממוקדים בבעיה ממנה סובל המטופל. הם מגדירים אותה, לומדים להכיר את מבניה ואת הכוחות הפועלים בה ומניעים אותה. גם הסיבות להתהוותה והרווח המשני נלמדים ומוצאים לאור מדמדומי הנפש.

תהליך זה של גילוי, חשיפה והבנת הבעיה הוא הכרחי וחשוב ביותר. אך האם זה מספק? נראה שבמקרים רבים אין די בהבנה ובהכרה זו. לפעמים כאן רובצת לה בשקט מלכודת. “כן, אומרת המטופלת, אני מבינה את כל זה וגם יודעת היום למה זה קורה וגם מתי, אבל זה לא עוזר לי לשנות את התנהגותי או את תחושותיי”. את המשפט הזה שמעתי בצורות שונות מפי מטופלים כה רבים.

יתכן שתשומת הלב הרבה הניתנת לבעיה רק מחזקת ומעמיקה את אחיזתה.

כאן נשאלת השאלה: האם חסר דבר מה? מה הונח בצד ולא קיבל את תשומת הלב הראויה?

תראה אותי:

בכל הזמנים ובכל התקופות פנו אנשים לעזרתם של רואי נסתרות. הם בקשו לתת מענה לפחדיהם: שיוגד להם מה צופן העתיד וכיצד עליהם לנהוג. הם בקשו להביא הקלה למכאוביהם ולדעת מהו הדבר הנכון ביותר לעשות על מנת שיהיה להם וליקרים להם טוב.

אולי, מאחורי השאלות האלה, מאחורי הבקשה הזו של לראות מעבר, נמצאת כמיהה ראשונית ועמוקה – להראות. שיהיה אדם שיוכל לראות את מה שנסתר ממני אבל נמצא בי ובחיי. משהו שנמצא מתחת למחשבות, לקונפליקטים, לקשיים, לרגשות העזים, ולמכאובים. לראות מעבר למה שאני יכול לראות.

כאשר אדם אחר מצליח לראות אותי מעבר למה שאני יכול לראות קורה דבר מופלא. בהתחלה מתקיימת בדיקה, כמו דיון פנימי: האם מה שנאמר עלי הוא נכון או לא. לפעמים מתקיים מאבק פנימי בין המחשבה לבין התחושה. אבל הידיעה שדבר מה הוא אמת מתגלה בחוויה הגופנית. התשובה לבדיקה הזו מורגשת כחוויה או תחושה גופנית. זה פשוט מרגיש נכון. למרות שפעמים רבות זה אינו רציונאלי או בלתי נתפס באותו הרגע.

ההרגשה הפנימית של “זה נכון מה שנאמר” נמצאת בגוף. ובהמשך להרגשה הזו עולה תחושה טובה. תחושה המקפלת בתוכה תקווה, הקלה ואמונה. משהו עמוק נגלה בעזרת אדם אחר, מישהו רואה את זה, רואה אמת מסוימת שנמצאת בתוכי, בחיי. אם כך, זה נמצא בי ואני מרגיש שזה נכון ואז אולי גם אני אוכל להיות עם זה בקשר, לראות את זה, לדעת את זה.

איזו הקלה חווים כשמשהו אומר לך שהכול בסדר, שאתה בסדר, שהדברים עוד יסתדרו.

לראות את שנסתר מעיניי המטופל – זהו תפקידו של המטפל או המבקש להקנות עזרה. לראות את המלכודת שהמטופל מתקשה לראות, אבל לא פחות חשוב, לראות את המשאבים והכוחות שנמצאים במטופל.

השינוי מתחיל במטפל:

בתהליך ההכשרה שלנו כמטפלים אנחנו לומדים לעומק כיצד נוצרות מלכודות ומצבים נפשיים, גופניים וחברתיים קשים. מהם המקורות וכיצד אלה באים לידי ביטוי בחיי האדם ובגופו.

אולם, תשומת הלב של המטפל היא המפתח. למה המטפל בוחר לתת חיים?

המטפל מחפש לראות מעבר לבעיה. לראות את המשאב, את היופי שנסתר מעבר למילים, את הקסם הייחודי שמאחורי הסיפור או הבעיה.

המטפל שואל את עצמו: מה המיוחד באדם זה? מהו הדבר הייחודי המבקש חיים? מהו השיר הפנימי של אותו אדם המבקש להיות מושר בעולם?

המטפל רואה בעיניו את המטופל ואת התנהגותו. מבין בראשו את הסיבות ואת ההקשרים של הבעיה. אבל יודע בגופו את שמבקש להתגלות במטופל. 

תשומת הלב של המטפל מאחדת את המיקוד של החשיבה, את הרגישות של הלב, את הנוכחות בגוף ואת הידיעה שבחוויה העמוקה חסרת המילים. 

בעזרת תשומת ליבו, נוגע המטפל ומעיר את המשאבים הנסתרים במטופל ובכך נותן להם הכרה ותוקף. האיכויות שנשכחו מזמן, תיבת האוצר המוסתרת היטב פן יגנבו האוצרות ויעשה בהם שימוש לרעה, ממתינים להתגלות. ממתינים שמישהו ישים אליהם לב, יראה אותם, יכבד אותם, יגן עליהם על מנת שיוכלו לקבל מקום ולהתהוות בחייו, בגופו, בחווייתו.

כאשר המטפל שם לב לחלקים אלה, הם מקבלים מקום בליבו ובהווייתו שלו עוד לפני שהמטופל מכיר או נזכר בהם. כך הם מתחילים לחיות בשדה של המטפל ובשלב הבא יפנה המטפל את תשומת ליבו של המטופל לחלקים אלה. ביחד הם יכירו וילמדו איך לטפח אותם ולשלבם בחיי המטופל. תחילה בעולמו הפנימי ולאחר מכן בעולם.  

בביוסינתזה אנו מאמינים שיש בו באדם את המשאבים הנחוצים לו על מנת לשנות את מצבו, על מנת שיוכל לפתור את בעיותיו, על מנת שיוכל להגשים את עצמו בעולם.

לסיכום- מבדידות לחבור:

כאשר האדם חווה שהוא נראה, כאשר שמים לב ושמחים עם היופי הייחודי שלו, מתרחש תהליך טבעי של התעצמות וחיבור. חיבור של האדם לעצמו מעבר לקשייו, מעבר לפיצולים ולחלקים בו שאינו אוהב, מאפשר לו להיזכר בחלקים בו אשר זנח, ועולים ומתעצמים כוחותיו כפי שהם נחווים בגוף, בנפש וברוח.

זהו תהליך מופלא של גילוי הקורה בעזרתו של אדם אחר ומוביל לתנועה של מימוש, הנאה וקשר.

הסוד שבגוף נשאר כסוד עד אשר הוא מתגלה, בחוויה, בהתנסות, בתהליך של לימוד…

החברה מפקידה בידי המטפל את אחד התפקידים היותר משמעותיים: לדאוג לבריאותה. המטפל עושה זאת בעזרת הידע הרב שרכש ובעזרת הכישורים שפיתח בעצמו: לראות את זה העומד מולו על כול חלקיו. לזהות ולהכיר ביופיו, בייחודיותו, ובקסם שבו.

המטפל מפריד בין המלכודות מהן סובל המטופל, לבין המשאבים המהותיים בהם הוא ניחן וביחד הם לומדים לשיר את שירו הייחודי של המטופל בעולם.

על כותב המאמר:

הכותב אובחן כדיסלקט ודיסגרף עם הפרעות קשב וריכוז, בעל נטיות חרדתיות, ונטייה לנרקיסיזם המפצה על דימוי עצמי נמוך. ועוד כהנה וכהנה פתולוגיות שונות. כיום מוצא סיפוק בחיי זוגיות עשירים ומשמעותיים, מהיותו הורה, שמח בפועלו ונהנה לכתוב את הטקסט הזה.