מעובר לילד

המשכיות החיים מהרחם לילדות

תצפית פסיכואנליטית

אלסנדרה פיונטלי, 1992

 

מודן הוצאה לאור, בן שמן, 2001

 

 מאת: אורית בורשטיין

   

פרופ’ אלסנדרה פיונטלי, רופאה, פסיכותרפיסטית לילדים ופסיכואנליטיקאית, ערכה מחקר תיאורי ראשוני ופורץ דרך על החיים לפני הלידה והשפעתם על התפתחותו העתידית של האדם.

 

בספרה מעובר לילד שתורגם לעברית בשנת 2001, היא מתארת תצפיות שערכה באמצעות סריקות אולטרה-סאונד אחת לחודש באחד-עשר עוברים (עוברים יחידים ותאומים). לאחר הלידה המשיכה בצפייה בביתם עד שמלאו להם ארבע שנים. את התצפיות ערכה בשיטת תצפית שפיתחה אסתר ביק (1964, Bick), תיאורטיקנית פסיכואנליטית ידועה, שהדריכה אותה מספר שנים בעבודתה הפסיכואנליטית במרפאת טוויסטוק בלונדון. המייחד את גישתה של ביק לתצפית הוא השילוב בין סוג תצפית טבעית הקרובה לעבודת השדה בתחומי האנתרופולוגיה והאתולוגיה ובין נקודת הראות הפסיכואנליטית לפירוש התצפית.

 

העניין של פיונטלי בחיי העובר ובמקורות חייו הנפשיים והביולוגיים החל לפני שהתחילה לעבוד בתחום הפסיכואנליטי. בשל עניין זה בחרה בלימודי רפואה והתמקדה באמבריולוגיה (תורת העוברים) ומיילדות, ולאחר מכן בנוירולוגיה, פסיכיאטריה ולבסוף בפסיכואנליזה “שהציעו עבורה נקודות מוצא אחרות ומרתקות שאפשרו לה לבחון את מה שבמעמקי נפשנו,” היא כותבת. את הכשרתה בפסיכואנליזה החלה בתצפית בתינוקות וכבר אז הופתעה ממידת ההמשכיות של התנהגויותיהם מאז לידתם.

 

פיונטלי יצרה קשר בין תחום חדש של תצפיות בחיי העובר לתצפיות בתינוק ובילד ולחשיבה הפסיכואנליטית. במחקרה רצתה לגלות אם יש המשכיות או רצף כלשהו בין חיי הרחם והחיים שאחרי הלידה.

 

במהלך המחקר הופתעה מהעושר והמורכבות של תנועות העובר בשלבים מאוד מוקדמים של התפתחותו. לפני שהאם הרגישה את התנועות, העוברים כבר נהנו מחופש תנועה במי השפיר. כדבריה: “עם הלידה והשפעת כוח המשיכה, התינוק נראה כיצור בעל יכולת פחותה בהרבה מקודמו העובר.” ניתן היה להבחין בייחודיות של כל אחד מהעוברים, בתנועות ובתגובות המועדפות עליו ובהתייחסות השונה שלו לסביבתו. התפיסה הסטריאוטיפית שהייתה לה מקריאת הספרות העדכנית על חיי העובר בעקבות המצאת האולטרה-סאונד השתנתה. מעובר אנונימי, בעל מיומנויות מורכבות שאפשריות בשלבי התפתחות מסוימים, לתפיסה המתייחסת יותר למובחנות וייחוד אישי.

 

בנוסף לתיאור המחקר, פיונטלי מתארת טיפול פסיכואנליטי בג’וליה, אחת הילדות מהמחקר שהייתה נוכחת בלידתה, ופסיכואנליזה של חמישה ילדים קטנים אחרים, שהתנהגותם באנליזה הייתה קשורה לחוויות שלהם בתוך הרחם. בסכמה את ממצאי מחקרה, כותבת פיונטלי על קיומו של “קשר דק של המשכיות פסיכולוגית והתנהגותית הנמשכת מעובר לתינוק ומתינוק לילד.”

 

כמטפלת בביוסינתזה מצאתי עניין רב בספרה של פיונטלי. הביוסינתזה מייחסת משמעות רבה להבנת העומק הפסיכולוגי של תקופת העוברות והלידה ומתייחסת בתיאוריה ובטיפול לקשר בין צורות התנועה האישיות של העובר ברחם לבין התהליך ההתפתחותי ועיצוב האישיות.

 

הספר מתאר באופן מדויק ומפורט מחקר תיאורי, בנימה אישית ואווירה ייחודית. הקריאה בו העלתה בי קשת של תחושות, מחשבות ורגשות, החל מסקרנות, עניין והתרגשות, וכלה בזעזוע, עצב והשתאות. בחלקים בהם מתוארת הצפייה בעוברים ולאחר מכן בתינוקות, חשתי כצופה בסרט דוקומנטארי המתאר מציאות העולה על כל דמיון.

                                                   

© אורית בורשטיין, 2011