ביוסינתזה

אסתר פרנקל

home_esther

בצער רב אנו מודיעים על פטירתה של 
אסתר פרנקל  
מנהיגה, מורה, מטפלת, חברה,
מייסדת ביוסינתזה ישראל

אסתר פרנקל, אישה עוצמתית ועמוקה, רגישה ועדינה, כריזמתית ורבת פעלים, פורצת דרך ומובילת תהליכים של שינוי וריפוי, נפטרה ביום חמישי בבוקר, לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן. מועד הלוויתה טרם נקבע.

אסתר פעלה בנחישות ובמסירות על מנת להביא רפואה בכל אשר פנתה. בהתלהבותה ואמונתה הובילה תהליכים עמוקים של ריפוי וצמיחה אישיים כמו גם תהליכים חברתיים ומוסדיים. לאחר הכשרתה כפסיכולוגית קלינית באוניברסיטת ז'נבה חזרה לברזיל, שם בשנת 1982 פגשה את דיוויד בואדלה והפכה לאחת מתלמידיו הראשונים. אסתר חייתה את הביוסינתזה בכל מאודה ולקחה על עצמה להוביל ולהנחיל את הביוסינזתה ברחבי העולם. הייתה מהחלוצות בתחום הטיפול בפסיכותרפיה גופנית בברזיל וייסדה את בית הספר הראשון לביוסינתזה בריו דה ז'נרו.

 

ייסדה וניהלה את בתי הספר לביוסינתזה בפורטוגל וצ'כיה ויחד עם צהלי טוביאל שכטר ייסדה את תוכנית ההכשרה בביוסינתזה בישראל. הובילה את הארגון הבינלאומי של הביוסינתזה מחוץ לאירופה, ערכה יחד עם מילטון קוראה את הביטאון Energy and Characte, ובהצלחה רבה הובילה את הקונגרס הבינלאומי לביוסינתזה בליסבון פורטוגל.

 

עבור רבים המפגש עם אסתר היה נקודת שינוי בנתיב החיים.
אסתר ידעה לגעת בנבכי הנשמה, להביא ריפוי ואור ברגעים האפלים ביותר, לראות את שמבקש להיוולד, לאהוב ולהעריך את תלמידיה ולהנות מיפי החיים.

 

בעצב רב אנו נפרדים מאסתר, אשר רוחה תשאר לעד בליבותנו.

 

 

בדמי ימיה מתה אסתר..

אסתר שהייתה לכולנו מידי פעם אם.

אסתר שכל מי שלמד אצלה יכול להיזכר –

ברגע בו נגעה בו,

ברגע בו ראתה אותו,

ופעמים ברגע שראתה דרכו...

ובכך פתחה לו שביל לנבכי נפשו.

רבים מאיתנו שינו דברים בחייהם בזכותה,

רבים פה בארץ, רבים בארצות אחרות בעולם.

עתה רוחה מרחפת מעלינו,

בעוד גופה הפיסי חוזר לאדמה.

איך נאמר לה עתה את תודתנו,

איך נספר לה כמה משמעותית הייתה.

לא נותר אלא להדליק נר לעילוי נשמתה,

לעזור לנפשה לנוח בשלום על משכבה.

באהבה ובעצב גדול,

צהלי    ((tzahali@netvision.net.il

16 thoughts on “אסתר פרנקל

  1. שוש אביטל says:

    שלום לכם חברים , בוגרים ותלמידים
    אני רוצה לשתף אתכם, במעט, מן הפרק האחרון של מסע חייה של אסתר. לפני כשלושה שבועות היא התקשרה אלי וסיפרה שחלמה חלום בו אני נמצאת לידה. ואז אמרה :”אני מבקשת שתבואי אלי עכשו ”
    קשובה לבקשתה ולצו ליבי הגעתי לריו דה זנרו והייתי לצידה שמונה ימים.
    אסתר היתה ישובה בכורסא “הגוף סובל “היא אומרת לי “אבל הנשמה מתפתחת “…
    זו אסתר… ובשיחות העמוקות בינינו היא מספרת על הלמידה שלה מהמחלה – על המתנה של השקט שקיבלה , עלהזמן שלא היה לה אף פעם כמו עכשיו…
    זו אסתר… אף פעם ,כך אמרה, לא היתה בדכאון בזמן המחלה.היא מרגישה אמיצה כמו אמא שלה ששרדה את המלחמה.
    היא מרגישה משמעותית לאנשים כמו שלא הרגישה אף פעם. ואכן, הבית שלה היה טבול באהבה, כבוד ובמסירות של מילטון ושלושת בניה, אחיותיה והרבה חברים.
    היא לימדה את כולם מושג חדש: “עבודת קודש” כי זה מה שהיה מסביבה.
    היא תכננה עוד לכתוב על כך ולהפוך אותו למושג טיפולי
    זו היתה אסתר… היתה לה הרבה השראה.”המפתח נמצא בנשמה” היא אמרה

    האש של אסתר לא כבתה, היו לה תשוקות, רצונות, תכניות. היא לא חשבה שזמנה קצר כל כך.
    אבל היא הלכה בשקט להמשך דרכה הסודית… השאירה את כל אוהביה עצובים כל כך…

    אני מציעה לגיל להנציח את זכרה של אסתר ולקרא למרכז לביוסינתיזה בישראל ע”ש אסתר פרנקל-
    הנצחה שתתן תוקף ומשמעות לפעלה בישראל

    בברכה
    שוש אביטל

    • אופירה פז says:

      מילות פרדה לך אסתר מורתי היקרה
      על מחצלת ישנה בין שמיים למחסה רעפים ישן שלעיתים נוטפות טיפות מהשמיים
      אני יושבת יחד עם עוד 25 איש מולך אישה מלאת הומור, תשוקה, חיות ואמפטיה
      חצי מדבריך אינני מבינה אך צליל קולך הבעות פניך והאמונה שבך חודרים ישר לליבי
      כך נפגשנו אסתר מורתי, היה זה מפגש גורלי בין מורה לתלמידה מורה ושותפה לדרך.
      וכשמך כן היית עד יומך האחרון, איך שהו בדרכך הכול כך מיוחדת מלאת ההומור, משחקיות,
      עידוד ונחמה עזרת לי לפגוש חלקים מוסתרים ויפים כפי שעשית זאת עם תלמידייך הרבים.
      בנוסף להיותך מורה היית גם מנהיגה בכל ליבך ונפשך במחיר יקר. מברזיל הרחוקה הגעת אלינו
      לארץ הקודש מורשתך העתיקה, על מנת להנחיל דרכי שלום אהבה וריפוי לנו ולשכנינו .
      נלקחת מין העולם הזה צעירה ובעצב אני נפרדת ממך אך דאי כי היית אישה יקרה ואת מורשתך
      יספרו מאות תלמידיך והשפעתם תופץ כחול אשר על שפת הים, שמך יוזכר ויסופר כראוי למורה ואם
      יקרה שהותירה אחריה מורשת והמשכיות יקרים מפז.
      תהי מנוחתך צרורה בצרור החיים
      בליבי תמיד אופירה פז

    • מצטרפת להצעתך, ואבלה עם כל משפחת הביוסינתיזה

  2. ליאורה בר נתן says:

    אסתר יקרה,

    נשמתך נמצאת שם ממעל צופה.
    צופה בכאב הרב שנשאר עם פטירתך, באבל על היעדרותך,
    צופה גם בהערכה הרבה שאנו רוחשים לך,
    ברגעים יקרים בהם נתת, לימדת, הדרכת,
    היית שם כל כולך מתוך שליחות גדולה.
    חצית אוקיינוס כדי להעביר את מה שחשבת שיכול להצמיח,
    את מה שחשבת שיכול לתרום להתפתחות ולבניה המקצועית שלנו.
    היו רגעים קסומים בהם הדגמת טיפול,
    כל כולך, במלואך, שם בנשמתו של אדם.
    היו רגעים אישיים, בינינו, של שיחה, מבט, חיוך.
    רוצה להודות, להוקיר ולהעריך את מה שנתת לי באופן אישי,
    שהיית השראה לדמות המטפלת שבי,
    שהיית שם כשגדלתי להיות אני.

    תודה,
    ליאורה בר-נתן
    מחזור 4 , ביוסנתזה

  3. עדי שפץ says:

    אסתר יקרה,
    מאוד כואב לי שאת כבר לא איתנו.
    קשה לעכל שאת, האשה הכי נמרצת ומלאת חיים שהכרתי כבר לא בין החיים.
    אני חושבת עליך ונזכרת בהמון רגעים משמעותיים בחיי.
    למעשה בזכותך אני בכלל התאהבתי בביוסינתזה. בזכותך בחרתי בנתיב הזה.
    הגעתי לסדנת ההתאמה ופגשתי אותך, ובן רגע כבשת את ליבי, וידעתי שאני מצטרפת למסע הזה איתך
    האש הבוערת שלך, התשוקה שלך, החיוך שלך, ההומור שלך
    ראיתי אותך עובדת וזה היה נראה לי כמו מעשה קסמים.
    רק חיכיתי ללמוד ממך, להחכים מניסיונך עתיר השנים, מהידע המקצועי העצום שלך,
    ובעיקר לצבור רגעים של נוכחות במחיצתך, במחיצת האישה הכובשת והמרתקת שהיית
    תמיד דימיתי אותך לאש, אש החיים שלך שהייתה כל כך חזקה וכמעט מהפנטת
    עצם הנוכחות שלך נתנה לי המון השראה ועל כך אני תמיד אודה לך.
    אני לעולם לא אשכח את הרגעים היפים והמיוחדים שחלקנו, לעולם לא אשכח את מבטך, מבט שרואה ומבין, לא נשאב אלא מרומם. לעולם אודה לך על התובנות הרבות שבזכותך הבנתי.
    מסע הכשרתי כמטפלת בביוסיתזה הוא ללא ספק אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי עבור עצמי בחיי
    ואת היית דמות מאוד משמעותית במסע הזה.
    ליווית אותנו (קבוצה 6) מההתחלה ועד הסוף, עם המון אהבה, אמונה, ונחישות אינסופית.
    שאת הנחת את הסדנאות תמיד היה שמח בכיתה, תמיד היה אקשן
    ריקודים ברזילאים בהפסקות, בדיחות, סיפורים מרתקים מעברך המקצועי העשיר, תמיד סיפרת לנו על סרטים מעניינים שראית , וספרים מעניינים שקראת, והשתוקקת לשמוע על יצירות התרבות הישראלית. עזרת לנו לראות דרך עיניך את הרובד הטיפולי שבכל.
    צר לי שלא הספקתי להגיד לך שוב תודה בעודך חיה, מחלוקת שהייתה ביננו גרמה לי לקחת מרחק, אבל לא להפחית מהערכתי אליך ואל פועלך.
    כואב לי שסיימת את דרכך בעולם, בדרך שכזו, מלאת ייסורים.
    מה שמנחם זה שכל כך הרבה אנשים זכו להכיר אותך, בכל כך הרבה אנשים נגעת, ומורשתך תמשיך לבעור אחריך כאש התמיד הרבה אחרי מותך. האש שלך הצליחה לחמם, ולהפיח חיים בהרבה לבבות והיום חלק קטן ממך עדיין בוער בהם. בוער בי.
    בזכותך אני ועוד הרבה אנשים נהנים מכך שיש ביוסינתזה בארץ, הצלחת ליצור יש מאין.
    תודה על הכל.
    אני מרכינה את ראשי באבל, ליבי כואב ועיני דומעות,
    שולחת אהבה למקום שבו את נמצאת, ורוצה להאמין שעכשיו שייסורי גופך כבר שכחו נשמתך שוב משוחררת והאש שלך בוערת לעולמי עד.
    באהבה ובהערכה רבה,
    עדי שפץ.

  4. ליאת ארד says:

    תודה אסתר
    שראית אותי
    שתמכת בי
    תודה שפגשת את האהבה שאני
    תודה על השאלות שעוררת בי
    תודה על נוכחותך המשמעותית המעוררת לחיים
    תודה על ההשראה הגדולה
    שקיבלתי ממך
    לזרום ביצירתיות פועמת,
    בהנאה ובאמון
    בכל מפגש.
    יש בי הידיעה כי הנך מבורכת
    אורך ממשיך לזרוח כאן על פני האדמה
    פועם, מרצד, מהדהד ומשפיע מטובו
    יהי זכרך ברוך
    באהבה
    ליאת

  5. אורית גאיה מור (טימופייב) says:

    שני חומרים הנפגשים וויוצרים בינהם ראקציה משתנים לעולם, כך אסתר יקרה אני מרגישה את המפגש איתך, ראקציה ששינתה אותי לטוב, חותמך בי קיים לעולם, תודה לך, אשה יקרה עם שמחה מדבקת, חוקרת, נוגעת, חדורה באש “עבודת הקודש” של הנשמה, בזכרוני את רוקדת, מגלגלת בעברית פורטוגזית ומנגנת את החיים באופטימיות ללא גבול באהבת אדם, ואיכפתיות עצומה, וכן גם אני מקווה שהמרכז הביוסינתזה בארץ יקרא על שמך, אורית

  6. ארנה שניר בהרי says:

    אסתריקה יקרה
    אני זוכרת אותך בסדנה הראשונה, אישה עם ילד קטן מפיצה ריפוי בעולם.
    אני זוכרת כיצד התבוננתי בך נפעמת ולא ידעתי את נפשי. רגשת אותי, סקרנת אותי, הצחקת אותי, הפחדת אותי. למדת אותי כמה הדברים המורכבים יכולים להיות פשוטים, למדת אותי שמותר להרגיש, להביע ולנוע את החיים שבפנים. שהכל אפשרי וניתן לריפוי כשבאים מהלב.
    אסתריקה אני מודה לך על האהבה שהענקת לי, על הכבוד והענין הכנה שלך בי.
    על המבט שלך שהאמין בי וראה מעבר.
    תודה שנתת מעצמך בכזה רוחב לב ואמון.
    תודה ששיתפת והפצת וטרחת ולא ויתרת לרגע.
    המנגינה שלך תתנגן בליבי לעד.
    ” כי את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק…”
    באהבה והוכרה ארנה

  7. אסתר יקרה,
    רוחך הגדולה ממשיכה ותמשיך להדהד בתוכי ואצל כל מי שהיכירך. כעת, כשנפרדת מגופך הארצי, הינשאי אל מחוזות היופי, החוכמה, השמחה והעוז, אותם הבאת אל עולמנו הגשמי.
    מקווה שהמפגש עמנו הותיר בך משקעים של אהבה עד אין קץ.
    יפעת (שובל)

  8. סמדר אלעד says:

    אסתר יקרה ואהובה שלי,
    אין לי מנוח מאז היוודע שעזבת את העולם הזה. משהו חנוק, מין מועקה שלא מתפוגגת וממאנת להשלים עם הבשורה המרה. עולות לי תמונות אין ספור של נוכחותך החייה, הפועמת, המזיזה חומות בצורות. בתרגיל אחד שעשית שינית את חיי. פתחת פתח לעבודה עמוקה ומשמעותית. כשנתתי לך ספר משפחתי עם הקדשה אמרת לי “סמדר, עשית עבודה גם בשבילי..”
    איזו תחושה של אובדן. איזו החמצה. ובכל זאת, אני מרגישה מבורכת ומועשרת להיות תלמידה שלך וכן לפוגשך כקולגה. היית משמעותית בחייך וכזו תשארי בליבי תמיד.
    באהבה ובהערכה רבה
    סמדר אלעד
    קבוצה 4

  9. אסתר
    כשאני חושבת עלייך, אני שומעת את קולך, רואה את עינייך, מרגישה את חיבוקך. מיד נקשרתי אלייך, כי אסתר היה שמה של דודתי האהובה שגם איננה איתנו, והרגשתי קרובה, כמו כולנו, מהרגעים הראשונים. אני רואה אותך רוקדת לצלילי שיר ברזילאי שאינני זוכרת, שתרגמת חלק מהמילים תוך כדי ריקוד: “מה איכפת לי, מה?..”מתרגשת כשאני חושבת על התמונות הללו.
    מצטערת שלא אראה ואלמד ממך שוב. מתנחמת בכך שהשארת כל כך הרבה אוהבים וממשיכי דרך.
    נפרדת ממך בשיר ששרתי לך בסוף סדנת ה”סאונדינג”, זוכרת? שיר של הביטלס:

    “There was Love all around
    But I never heard it ringing
    No I never heard it at all
    Till there was you…

    זכרך יישאר איתי לעד
    באהבה יעל

  10. אסתר היקרה

    אני רוצה לבקש ממך סליחה על כך שלא שיתפתי אותך בחלום שחלמתי לפני מספר חודשים. בחלום ראיתי אותך צעירה, יפה, מלאת אנרגיה, מחייכת, רוקדת וצוחקת. רציתי לכתוב ולספר לך ואיכשהו זה התפספס לי. אני באמת מצטערת על כך. אפילו בחלום, באת ללמד אותי על שמחת חיים והאנרגיות הג’ינג’יות שלך…
    הכי אני זוכרת אותך בשתי תמונות – שכרגע עלו בזכרוני: האחת – רוקדת אתנו במעגל ואני פתאום מבינה מה זה להיות אישה “סנזואלית” (במבטא הפורטוגזי שלך). בשבילי הייתה זו אולי הפעם הראשונה שהבנתי את המילה הזו “נשיות”. אפילו הגוף שלך דיבר… התמונה השנייה – בפגישה הלפני אחרונה שלנו בתום החמש שנים אינטנסיביות ומדהימות, בפעם הראשונה הרשיתי לעצמי לבכות וגם זה אחרי שאת הרשית לעצמך לבקש מאתנו תמיכה וחיבוק…
    ואני זוכרת היטב את השיחות שלנו בזמן הנסיעות לסדנאות. בזכותך ובזכות הקבוצה שלנו הצלחתי לעבור את התקופה הקשה ביותר בחיים שלי – וגם לצאת נורמאלית וחזקה יותר, ועם כל הידע שרכשתי תוך כדי. תודה על כך לך ולקבוצה.
    אני מודה לך אסתר על הכל, על שהיית כאן, על כל מה שלמדתי ממך וחוויתי בזכותך ובעזרתך, על הדוגמא האישית שלך.

    אני שולחת למשפחתך חיבוק ואהבה.

    תודה שהיית.

    אגב, מאז שאימא שלי נפטרה לפני המון שנים – אני יודעת, פשוט יודעת, שאני אפגוש אותה.
    אז – להתראות שם “בבית”.

    יהיה זכרך ברוך.

    באהבה
    קטי פרקש
    (קבוצה 2)

  11. דבורה says:

    אסתר
    לעולם לא היתה לי מורה מיוחדת כמוך
    כמה לימדת אותי
    כמה לימדת אותי להקשיב לעצמי
    שרק בי יש את התשובות
    היתה סדנה שהצטרפתי אלייך להפסקה ישבנו על הטיילת בים.שאלתי אותך שאלה אישית לגבי עצמי…כעסת עלי אמרת לי שרק בי יש את התשובות !
    איזה מורה איזה אישה איזה עוצמה אמת וצחוק
    אני זוכרת סדנה שבזמן הסדנה חלמתי חלום ,בחלום אורלי שנהב ארגנה לי תפילת נשים קמתי עם פסוק מתהילים בראש…שהבנות שרו או התפללו למעני שהגעתי נסערת למלון פרימה אסתור שם התנהלה הסדנה ביקשתי בפורנטדסק תנ’ך על מנת למצוא את הפסוק ששמעתי בחלום מספר תהילים.פתחתי את התנ’ך הוא היה ריק…היה פרשת בראשית בהתחלה ובסוף היה ספר דברי הימים שאר הספר כל האמצע היה ריק.
    לא הבנתי הייתי בכיתה ואמרתי מה יש לתנ’ך הזה
    אסתר לה היססה:”דבורה מה זה אומר לך ?”
    לקחתי נשימה ואמרתי שהתורה היא אני.אני התורה שלי.”בדיוק ! ” אמרה אסתר “בדיוק !”
    מאז הפסקתי להרגיש רע שאני לא שומרת שבת
    הבנתי שהדת שלי היא הקשבה פנימה
    תודה לך אסתר שסייעת לי להקשיב רק לעצמי.
    לעולם לא אשכח את מה הלימדת אותי
    אוהבת אותך לנצח
    תמסרי ל’תני’ את אהבתי וגעגועי
    אתפלל עלייך ואדליק נרות שתעלי למקום הכי גבוה בגן עדן עליון
    תהא נשמתך צרורה בצרור החיים
    ובזכרונות הנפלאים שיש לנו ממך
    שלך תמיד
    דבורה גודמן

  12. דינה בן יקיר says:

    אסתר יקרה

    באחד ממפגשינו האחרונים אמרת לי:”דינה, אנחנו עוד נילמד לעבוד ביחד” ואכן לא עבר זמן רב ועמדת בהבטחתך כשהזמנת אותי להיות לך סייעת בסדנא האחרונה שהעברת בארץ. בסדנא זו חוויתי אותך כפי שמעולם לא חוויתי. אסתר המנהיגה, אסתר המורה, אסתר האמא והמטפלת, אסתר הילדה והמטופלת ובעיקר חוויתי אותך אסתר כאחות וחברת נפש אמיתית.
    לבי פועם מהתרגשות ועיני דומעות כשכותבת אני שורות אלה. אני מודה לך אשה יקרה שמעבר לכל הלמידה המדהימה ממך ומדרכך השארת בי זיכרון ניפלא ומרומם רוח בביקורך האחרון בארץ.

    אנצור אותך בלבי לעד.

    ומצטרפת להצעתה של שוש.

    דינה בן יקיר

  13. אסתר יקרה ובני משפחתה.
    משפחת אסתר היקרה,
    ימים רבים עברתם כשאסתר רחוקה מכם, היא חצתה את האוקיינוס לצידו השני של העולם, וכשהייתה רחוקה מכם אהוביה, היקרים ללבה, היא התגעגעה אליכם ודיברה עליכם בגאווה גדולה. כשהייתה רחוקה זכתה לעשות דבר שמעטים זוכים לו בימי חייהם. אסתר מילאה את שליחותה בעולם הזה והגשימה את כישרונותיה ויכולותיה בצורה כה מעוררת השראה.

    אסתר היקרה,
    פרצת דרך כמו נביאה המביאה בשורה אל המדבר
    ברצינות רבה לימדת שיטה ותורה הנוגעת בנשמה.
    לימדת לרפא אנשים בצורה כה מופלאה.
    אסתר, התבוננתי בך כולי מלאת התפעלות,
    על הדרך בה עבדת וטפלת.
    ככוהנת בבית המקדש- במסירות ואהבה רבה
    נכנסת אל מקומות מוסתרים, חשוכים וסמויים, בכבוד רב וביראה.
    התבוננתי בשקיקה מצפה למוצא פיך, לתבונת אבחנותייך,
    ואיך כל פעם מחדש בכל כך הרבה צנעה וענווה
    חוללת ניסים, והפלאת בקסמים,
    במעשייך הבאת מזור ורפואה
    ובמקום כאב ילדת
    אור חדש בנשמה פצועה.
    הבאת אהבה, חמלה וסליחה
    ובמקום בו היו כאב ואפלה הצמחת נחמה ותקווה.
    האם יש דבר נשגב יותר מלרפא פצעים בלתי נראים,
    כה עמוקים, כה מוסווים,
    בליבות אנשים?…

    חוויתי אותך עצובה, רגישה וחומלת, צוחקת ואפילו כועסת, אוהבת נרגשת, בד”כ מכילה לפעמים קצת בועטת, מלאת אנרגיה ושמחת חיים, שנינות חוכמה ותבונה, ובעקר כנה, אנושית ובעלת אישיות מדהימה !
    היית דוגמא אישית נפלאה על איך להיות אישה, מטפלת, מרפאה, מורה ומנהיגה.
    כל כך הרבה אהבה והערכה אני חשה אלייך
    שמסרבת לקבל שנגמר וזהו,
    הרי יכולת עוד כל כך הרבה …
    היית מעין נובע של יצירה.
    אני מקווה שאת שם למעלה צופה,
    עצוב לי,
    תחסרי לי פה!
    אסתר, לעד אנצור את זיכרונך ודרכך.

    אביטל קורדובה תשובה (קבוצה 5)

  14. יהודית רוסטוביץ says:

    לאסתר – יהודית רוסטוביץ

    כי מלאכיו יצווה לך לשומרך באשר את.

    כל מי שזכה לצקת מים על ידיה של אסתר, יש בו, בחביוני ליבו, אסתר פרטית משלו.
    המילים הללו נכתבות לאסתר שלי. הפרטית. לא עליך. אליך.
    זוכרת שלימדת אותי שידיים הם שלוחה של הלב?
    הרעיון אפילו נשא חן בעיני. והיום, אני מיישמת את תלמודי, וידיי כותבות את ליבי ההומה לך.

    לימדת אותי על גשר ועל קשר. אני מוכנה לקחת אחריות על אחד מהם. באיזה מהם את בוחרת?
    צריך שניים לטנגו, זוכרת? ואת תמיד הרמת את הכפפה. מידך אדרשנה.
    רגע לפני שאת חוזרת אל מקורך, אני חייבת תשובה, גם אם לא על נייר היא כתובה.

    כשסיפרת שיש לך שלושה ילדים, זוכרת שאמרתי לך שזו טעות מתמטית?
    כי אם זה לא היה כך, למה אני מרגישה כל כך, כל כך יתומה וכואבת?

    לא העזתי להתקשר אליך יותר מפעם בשבוע. כל כך רציתי להעביר לך את אהבתי וכל כך פחדתי לעייף אותך.
    ואת, תמיד טרחת לקחת את הטלפון ולומר לי דבר מה, לעדכן מה נשמע, גם כשכל כוונתי הייתה שימסרו לך שאת חשובה ואהובה.
    בפעם האחרונה שדיברנו, כשלושה שבועות לפני מותך, כבר התקשיתי להבין מה אמרת. אבל היית לי כל כך ברורה.

    דברי אלה, אין תוכם כברם.
    מלבר, הריהם שיח פרטי אליך. את, שתוכך ותכנייך חקוקים בי כאבני דרך.
    מלגו, זה ביטוי של אהבה אל אישה שהייתה לי אדם ואדמה.

    התואר ‘מורה’, נילווה לרבים על דרך השיגרה. בפסיכותרפית גוף-נפש ‘נגיעה’ ו’מגע’ הם שפת אם, ובנייתה היא מלאכת מחשבת.
    היא מותנית באמונתו, נאמנותו, אומנותו ומסירותו של המורה, המשקף את עצמו בכל אשר יורה.
    באין כל אלה, משולים תלמידיו לילדי צל, בבואם להתמודד עם גופם ועם נפשם לפני בואם להתמודד עם הלמידה.

    פגישה אחת. לא יותר. ואני הייתי שלך, אסתר.
    בשבילי זו הייתה תובנה, חתונה, מתנה, או אולי משהו שחיכה בפינה…
    זו הייתה ההתחלה. היא לא הייתה קלה.

    נמרצת ונעימת הליכות, נכנסת בעובי הקורה, וסללת תוואי. עוצמה רכה שבך הוציאה מתוק מעז.
    בהבנה כנה וחודרת השכלת לנהל אותנו כמי שילוח. נוכחותך ונכונותך נשאו פירי-פירות.

    מורים הרבה נקרו לי בדרכי. היו לי מורי דרך, מורי הלכה ומורי הוראה. כולם, תלמודם שגור היה בפיהם.
    מכולם, את היא זו שהייתה לי מורה נבוכים. הרמב”ם הפרטי שלי.
    בהיותך שלימה בדעתך ובמידותיך ונחושה בדרכך, בנית לי, כמעשה מרכבה,
    מרחב אחר על מציאות, על אחדות ועל העולם. בארת ספקות והכרת לי אמיתות נעלמות.
    ובחשרת עבים, בעיתות קשות של הסתר פנים, כשליוויתי לדרכם הורים גוססים,
    טירחה רבת אנפין טרחת למעני וחסרת פשרות השקעת זמן, מרץ ואהבה,
    שיהיה אפשר לי (ולכל תלמיד) לומר על קושיו “אני אוכל לו והכיתיו”.
    בדרכך המיוחדת דרבנת אותי, אסתר, לצלול לעומק הכאב, של הגוף והנפש, להפוך אותו לאתגר
    ולהוכיח, בראש וראשונה לעצמי שזוהי משימה שניתן לצמוח ממנה.
    את, שידעת את נפשי, החזרת בי נשמתי בחמלה.
    על כל אלה, לעד תהיי לי קריה למלך רב, שתוכה כברה וכושרה כיושרה. אליך לאט ליבי: “ממך השכלתי דעת עליון”.

    במלאכה שהשקעת בה לב שלם ונפש חפצה, היית לנו מורה שכבוד תלמידיה חביב עליה כשלה. מורה שעליה מעלה הכתוב:
    “איזהו מכובד? המכבד את הבריות”.
    בדרכך המיוחדת הפכת אסופת קקפוניה צורמת לתזמורת שכל נגן בה בחר לו כלי ואת היית המנצחת. וניצחת. פעמיים.
    פעם אחת ניצחת עלינו, כששרביטך מוטה להקל מצוקות, לקשור קצוות וליישב הדורים.
    פעם שניה ניצחת, כשהגשמת את חלום הביוסינתזה בישראל.

    בשבילי, הרי את משולה למשה, שאסף אספסוף, והוציא ערב רב מעבדות, והוליכם במדבר, בארץ לא זרועה, אל החרות.
    וכמשה דאז, עברת איתנו את משבר סיר הבשר, והפקדת בידינו צוואה רוחנית.
    וכמו משה, את רואה את הארץ שהבטחת ממרום שיבתך, באשר את.
    ואם תאמרי: “עזבני ה’ וה’ שכחני” יאמר לך ישעיהו מפי:
    “הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ…
    שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ…
    וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה…וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל…כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה,
    הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה”

    אסתר שלי האהובה. בפסח מקיימים מצוות “והגדת לבינך”. את היגדת לי.
    ואני, בדום צנוע, במלוא הענווה וביישוב הדעת, גם אם בנפש דומעת, הריני לך בזאת נשבעת:
    צוואתך תקוים. כל עוד יעמוד לי אוני, לא יוותר תלמודך קול קורא במדבר.

    אסתר האהובה שלי. על כמותך נאמר: “מצווה עלינו לספר בה, וכל המרבה לספר, הרי זה משובח.”
    נפשו של אדם כלולה ומורכבת ונושאת את חותם עברו.
    אם יתהלך בעולם ולו אדם אחד, שיוכל לכתוב בראש מגילת חייו את ראשי התיבות “בסייעא ד’אסתר”,
    כי אז אשריו הוא, וטוב לה למורתו, כי בה מתקיים דין המקיים נפש אחת.
    את, שעשית מלאכתך כמעשים של אמת, עלייך ראוי לומר: חן אסתר על הביוסינתזה.

    בפגישותינו האחרונות היה דיבורך על דרך ההמעטה, אך מעשייך עם כולנו היו מרובים.
    בשבילי היית, את הווה, ותמיד תהיי, אדם שאומנותו אמונתו, אדם המבקש דעת, מחלק דעת, ונותן דעת.
    אדם שליבו שומע ועיניו רואות ואוזנו כרויה ודלת ליבו פתוחה.
    אדם שמסירותו לא ילאוה הרגלים ולא הסוסים. סגולה לתלמידים.
    מורה שימינה תומכת ושמאלה מקרבת ואין לה שעה שאינה שעת כושר.
    מורה, שבהראותה, כי לא ניתנה תורה למלאכי עליון, בנתה לתלמידיה סולם שראשו בשמיים.

    את כל אלה ראיתי, ואליהם שתי ליבי. ואנכי – נפשי הומה לך מאוד.
    וצפות ועולות בי מילותיו של משורר הדלות שכה היטיב את תחושותיי בהינף קולמוס לדלות.
    ובו בחרתי היום להיות לך ולי זיכרון עולמים, כמו ברית בין הבתרים, כמו שיר פרטי של אוהבים:
    וכך הוא על שכמותך כתב:
    “יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם…חֹלְמִים נַעֲלָמִים…
    גְּנוּזָה חֶמְדַּת רוּחֲכֶם בְּתוֹכֲכֶם כִּפְנִינָה בְקַרְקַע יַמִּים,
    וּסְגֻלּוֹתֵיכֶם, כְּגַרְגְּרֵי יַעַר, בְּחֶבְיוֹן צְלָלִים תִּפְרֶינָה…
    שׁוֹעִים – וְלֹא הֻגַּד לָכֶם, נְגִידֵי רוּחַ – וּבַל-יְדַעְתֶּם…
    לֹא-תִשְׁלֹט עֵין זָר לְעוֹלָם בְּחַג נַפְשְׁכֶם וּבְאֶבְלָהּ;
    …תַּעַבְרוּ בִּנְתִיבוֹת חַיִּים, וְלִבְּכֶם עֵר, וְאָזְנְכֶם קַשּׁוּבָה, וְעֵינְכֶם מְשׁוֹטֶטֶת תָּמִיד,
    וְנַפְשְׁכֶם חֲרֵדָה לִקְרַאת כָּל-רַחַשׁ יֹפִי וְנִדְנוּד תִּפְאָרֶת…
    וְאוּלָם חַיֵּיכֶם – מֵיטַב חֶזְיוֹנְכֶם, וְתִפְאַרְתְּכֶם – עֶצֶם הֱיוֹתְכֶם;
    אַתֶּם הַשּׁוֹמְרִים הַנֶּאֱמָנִים לְצֶלֶם אֱלֹהִים בָּעוֹלָם!
    …וּבְדוֹר אַחֲרוֹן, גַּם בַּאֲבֹד שָׂרִיד לְשִׁירֵי הֵימָן וִידוּתוּן,
    וְזֵכֶר לְחָכְמַת כַּלְכֹּל וְדַרְדַּע – הֵם עוֹד חָיֹה יִחְיוּ,
    וְנִגְלוּ שֵׁנִית בְּאוֹר עֵין אַחַד הָאָדָם וּבְצֶלֶם פָּנָיו.”

    אי אפשר לו לאדם שידע להעריך ערך כראוי, אם לא מתוך ידיעה.
    משידע, שומה עליו לומר מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו.
    את, לכל אחד ידעת להעיד ערך ולהועיד דרך,
    גם כשהיתה זו לעיתים עבודת פרך,
    ואני, באומר ודברים, רוצה לקשור לך כתרים.
    לכן, הרשי נא לי לדבר בך, ולומר לך בריש גלי:
    הענקת לי ידע ודרשת תירגול.
    ממך למדתי שהשמיים הם הגבול.
    ומתוך כל שלל הרעיונות
    בחרתי לקחת את האומץ להיות.
    אין ולא הייתה בי מעולם
    הערצה אל אדם.
    יש ולעולם יהיו בי, מידה
    של אהבה, של אהדה.
    על כל אלה – אני מודה.
    את, אסתר, ערבבת לי ת’סדר
    וזה היה לי בסדר.
    אין בי צורך לגדור לך הגדרה
    כי בשבילי את כל כך ברורה.
    את – אסתר – פתחת לי עולם
    ונכנסת לי לדם.
    על חוסנך כאדם, על כוחך כמנחה
    על יודעך לקבל ת’חיים כמינחה
    היי לעד ברוכה בהגיעך למנוחה
    ואני, שכואבת את החלל
    שיודעת כמה חבל,
    שמודעת למשמעות
    אני מודה על הזכות
    על כך שאת, שידך הייתה רבה כל כך להחיות עם רב,
    הרבצת גם בי את תורתך.
    דמותך תלווני באשר אלך…

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *