המודל הטיפולי בביוסינתזה

בכל אחד מששת הפלחים החיצוניים שבדיאגרמה מבוטא שדה-חיים אחד. המערכת הסגורה מופיעה במעגל החיצוני; המערכת הפתוחה מופיעה במעגל השני, אשר קשור לעצמי המקורי של האדם שבמעגל המרכזי. 

אמנות הטיפול בביוסינתזה כרוכה בהתגברות על החסימות של המעגל החיצוני, החל מהשדה הנגיש ביותר, כדי להגיע למעגל הפנימי ביותר שבו ניתן למצוא אחדות, הרמוניה ובהירות.

שדות החיים, כפי שהם מופעים בדיאגראמה, מובילים אותנו לשבע אזורי טיפול עיקריים ולספקטרום רחב של צורות עבודה טיפולית. התהליך הטיפולי של הביוסינתזה כולל שבעה מרחבי התייחסות או "מפתחות טיפוליים":

1. עבודה מוטורית על טונוס שרירים וביטוי תנועתי; 
2. עבודה אנרגטית על מקצבים חיוניים ועדינים של נשימה; 
3. עבודה על הדהוד ואינטימיות בשדה הבין אישי של מערכת היחסים.
4. עבודה על טווח ההכלה והשחרור ביחס לביטוי רגשי; 
5. עבודה על הבהרת השפה והדיבור; 
6. עבודה על שינוי (טרנספורמציה) של הדימויים המגבילים המייצרים את חזוננו.
7. במרכז הדיאגרמה נמצאת עבודה, שמטרתה לקשר אותנו באמצעות מדיטציות גופניות, עם הקול של ליבנו.

ניתן לחלק את התרשים אנכית, תוך הבחנה בין מקטעים בין-אישיים בצד שמאל לבין מקטעים תוך אישיים בצד ימין, שניהם משפיעים זה על זה ומקיפים את העצמי המהותי. 

עבודה עם העצמי המהותי כרוכה לעתים קרובות בחוויות אנרגטיות עדינות, במטרה להתקרב ולהתחבר לאיכויות של הליבה החיונית, שהם מקורות של כוח פנימי והזנה.

אנו יוצרים קשר עם התהליכים של חיבור לקרקע הפנימית של איכויות המהות של האדם. ניתן לאפיין שלוש "דרכים" להגיע לליבה המהותית: 

דרך השינוי-תמורה (transmutation):
עבודה עם הבהירות הרגשית, שחרור אנרגיות חסומות וההכלה של מאגרים רגשיים.

דרך ההשתנות – שינוי צורה (transformation):
עבודה עם הגילוי של איכויותינו הבסיסיות בחיי היומיום.

דרך ההתעלות (transcendence): 
עבודה של אי-הזדהות עם תהליכי אופי המאפשרת דרך חיים וחוויה ספונטנית יותר ומוגבלת פחות.

עקרון הקוטביות עומד בבסיס הביוסינתזה, ומציע שמה שמזין אדם אחד עלול להיות מזיק לאחר. לכן, מטפל, מתבסס על תגובת המטופל כדי לקבוע לאיזה קוטב לתת עדיפות בכל רגע נתון. 

הקטבים העיקריים כוללים את:

• עבודה פנימית אל מול עבודה חיצונית, כמו התרשמות מול התבטאות.
• אנרגיות עולות או יורדות, כמו עמידה מול שכיבה, קלילות מול כבדות.
• הובלה פעילה, אקטיבית, לעומת הליכה אחרי מקבלת.
• כיווני נסיגה אל מול כיווני התקדמות, כמו שקיעה לתוך או צמיחה מתוך מאורעות העבר.
• משחק פעולת הגומלין שבין תצורות תקשורת מילוליות ושאינן מילוליות.

בריקוד שבין המטפל לבין המטופל, שבין עצמי לאחר, דרמת החיים האישית של האדם המבקש עזרה מגיעה לשיאה, באופן שהמשמעויות החבויות באות לידי ביטוי והאדם זוכה לעזרה ויכול להגיב לדינמיקה מתוך מהותו הפנימית המדריכה את מסע ההגשמה שלו.